פורסם במגזין נשים
עושות שכונה
שרית לוי אשכנזי l צילום: יוסי זליגר
תמר וצוריאל בנימין הגיעו לנגוהות כשהיה ביישוב רק רחוב אחד וכיום, שלוש שנים מאוחר יותר הם נהנים מאזור מתפתח עם תנופת קליטה ובנייה.
כשגויס צוריאל למלחמה תמר קיבלה מעטפת חברתית רחבה, ונפשם נקשרה למקום
משפחת בנימין
צוריאל (34), חוקר במג”ב.
תמר (32), תזונאית עצמאית בגישה הוליסטית.
בני הזוג נשואים עשר שנים ולהם שני ילדים: נהורה בת ארבע וחצי והדר בן שנתיים.
כתובת בווייז: נגוהות.
מאיפה הגענו?
"צוריאל גדל בירושלים ואני בבית שמש וכשנישאנו גרנו בבית שמש מטעמי נוחות. לאחר כמה שנים עברנו לאריאל למשך שנתיים, אבל העומס במרכז, הפקקים והאווירה לא התאימו לנו. בנוסף הבנו שאנחנו רוצים לגור במרחק לא רב מדי מההורים, והתחלנו לחפש קהילה שתתאים לערכים שלנו ומקום שיתאפשר לנו לקנות בו בית”.
למה כאן?
"חיפשנו מרחבים ואחרי שביקרנו בכמה אזורים בארץ, גילינו את חבל לכיש – חבל ארץ יפיפה קרוב לבית שמש, מקום מגורינו ששופע טבע ונופים. שמענו שיש בו כמה יישובים דתיים גדולים וכשחיפשנו יישוב עם עתיד לבנייה, מהר מאוד מצאנו את נגוהות.
בפעם הראשונה שהגענו לביקור, ראינו רחוב מרכזי אחד ועדיין לא הייתה ממש גינת שעשועים, אבל כל הילדים רכבו יחד על בימבות, הבת שלנו מייד הרגישה בבית והמראה הזה קנה אותנו. נחשפנו לחום ולפתיחות של התושבים והלב שלנו הרגיש שזה המקום ושכאן העתיד שלנו”.
הפתעה לטובה
“לפני שלוש שנים, כשרק עברנו לכאן, היו בנגוהות כמה עשרות משפחות, הבנייה לא הייתה מפותחת וכאמור – לא היו גינות משחקים. אבל הקליטה המהירה של משפחות חדשות הביאה לתנופת בנייה אדירה. התושבים קיבלו אותנו מאוד יפה וכיום יש ביישוב כ־120 משפחות. חשבנו שאנחנו עוברים למקום יחסית שומם והנה, כעבור שלוש שנים כבר יש בתים רבים, גינות משחקים ומבני ציבור. אנחנו נהנים משירותי התרבות של המועצה האזורית הר חברון ומשירותי התרבות של חבל לכיש והכול במרחק נסיעה לא רב. הצמיחה גדולה ומהירה ויש קליטה גדולה של משפחות צעירות”.
חיי חברה תוססים
"בזכות תנופת הקליטה, הם מספרים, יש הרבה יוזמות חברתיות שמטרתן גיבוש והיכרות עם המשפחות החדשות. “יש ערבי נשים וערבי גברים ומעבר לכך, בתחילת המלחמה, צוריאל גויס למילואים למשך ארבעה חודשים ובכל הזמן הזה זכיתי לתמיכה חברתית, לעזרה מהנוער ביישוב וקיבלתי הזמנות לשבת. היו הרבה ערבי חיזוק לנשות המגויסים והרגשתי עטופה”, מספרת תמר. “כשהיה קשה הרגשתי בנוח לבקש עזרה ותמיד נעניתי. בנוסף, יש לנו כיתת כוננות גדולה וההרגשה מאוד בטוחה”.
מקום להתפלל בו
"בנגוהות קיים בית כנסת אחד והנוסח בו מעורב. "הילדים הם חלק בלתי נפרד מההווי בבית הכנסת והנוכחות שלהם מורגשת היטב. מלבד תפילת ילדים ואמירת תהילים משותפת, כל הילדים נכנסים ב’ימלוך’ – בהכנסת ספר התורה בשבת בבוקר, שרים ומקבלים סוכריות”. בנוסף, בחווה של נגוהות יש מניין ותיקין שבו צוריאל נוהג להתפלל בשבתות. "זו הליכה של כרבע שעה. אני יוצא בשעת הזריחה ונהנה מאוד מההליכה ומהחוויה של התפילה בנוף הייחודי של המרעה ובליווי הקולות שבוקעים מהדיר”.
מקום לבלות בו
מאז הקמת היישוב נגוהות העיר הקרובה לבילויים הייתה קריית גת, אבל לאחרונה נפתחו כמה עגלות קפה בסביבה במרחק נסיעה של כעשר דקות עד רבע שעה. “יש עגלת קפה בסנסנה, אחת בנטע ועוד אחת בכרמי קטיף והאווירה בהן ממש מיוחדת, שונה לגמרי מחוויית בית קפה בעיר.
מערכת החינוך
ביישוב יש מעון וגנים מעולים, והילדים הבוגרים יותר נוסעים בהסעה לבית הספר היסודי בעתניאל. "הילדים שלנו עדיין בגנים ואני עובדת בדרך כלל מהבית, כך שמלבד צוריאל אנחנו לא יוצאים מחוץ ליישוב ביומיום”, מסבירה תמר.
קופה ראשית
ביישוב עדיין אין מכולת, אבל ניתן לערוך קניות או להזמין משלוח מכמה רשתות מזון בקריית גת. "אם ‘נתקעים’ ללא מוצר מסוים, נעזרים בשכנים שמלווים בחפץ רב”, הם מוסיפים.
וואצאפ יישובי מיוחד
מתחילת המלחמה הוקמה קבוצת “חברות ברזל" לנשות היישוב, במטרה לעזור לנשים להתמודד עם האתגרים. "כשמסמנים לב אדום מדובר בהודעה עם בקשה, ולב כחול מסמן הודעה של נתינה. נשים מרגישות בנוח לבקש עזרה וכל מי שיכולה לעזור, מתגייסת. לאחרונה, למשל, מישהי שבעלה נלחם בעזה כתבה שנתקעה עם המכונית וביקשה הקפצה למוסך וגלידה מפנקת. מהר מאוד שתי הבקשות שלה נענו ברוחב לב”.
עצמאית בשטח
כעצמאית בתחום התזונה, רוב הזמן תמר עובדת מהבית. "אני מעבירה סדנאות תזונה ומלווה נשים בתהליך אישי וקבוצתי בזום או בוואצאפ. התפיסה שלי היא הוליסטית, אני רואה בעבודת האכילה הזדמנות לצמיחה ותיקון המידות. הגישה שלי היא שהשינוי צריך להיות רך ומהנה והוא אפשרי מתוך חיבור לחלק האלוקי שבנו, למהות הטובה שבנו שדוחפת אותנו להתקדם ולעלות. אני מאמינה שהשינוי מגיע מתוך ראיית הטוב שבנו ושחרור הביקורת. אני משלבת עבודה פרקטית התנהגותית מוכחת מחקרית, הכוללת יצירה הדרגתית של רשת הרגלים יציבה וחזקה המאפשרת יכולת התמדה לאורך זמן. יחד עם זאת אני משלבת עבודה רגשית־נשמתית של זיהוי הצרכים העמוקים שבנו, שמתבטאים דרך אכילה".
ציפייה
בני הזוג מתגוררים כיום בבית שכור בנגוהות, וממתינים בקוצר רוח לסיום בניית הבית שרכשו בפרויקט החדש בשכונה החדשה שמקימה חברת הנדל”ן “הרי זהב”. “בבית החדש מתוכנן סלון גדול וזה משמח אותנו מאוד. אני מחכה להעביר שם סדנאות בוקר לנשים”, אומרת תמר. “יש לי חלום לפתוח בית הבראה לנשים בחופשת לידה, שיוכלו להזין את עצמן בגוף ובנפש”. בנוסף מצפים בני הזוג לארח חברים בסלון הגדול. “אני אוהב לאפות עוגות”, מספר צוריאל. “בשבתות אנחנו מארחים לקידושים וכרגע הסלון שלנו קטן, אז אנחנו משתמשים בגינה הקטנה ומצפים לארח ברווחה בבית החדש”.
רוצים להיות שכנים של משפחת בנימין?
לפרטים נוספים על קניית בית בנגוהות לחצו כאן
