הכירו את משפחת הירשהורן מנריה

למה כאן?

בני הזוג, שגדלו שניהם בנווה דניאל שבגוש עציון, חזרו משליחות בת ארבע שנים באוניברסיטת מרילנד, שם שימשו כרב והרבנית של הקמפוס מטעם ה־O.U. הם גרו בנתניה, יונתן היה רב במדרשה ובחלוף הזמן הבינו שהם רוצים לגדל את ילדיהם כפי שגדלו הם – בהוויה של יישוב, והחלו לחפש אחר קהילה מתאימה. “שני פרמטרים חשובים במיוחד עבורנו היו קהילה שבה הדת והיהדות הן הערכים המרכזיים, ויש הווי קהילתי חם – אבל לא חונק”, הם מספרים. “רצינו לגור עם אנשים פשוטים ויראי שמיים, וכך היה. לכל אחד כאן יש את הדרך שלו לעבודת ה’, אין רצון להכתיב דרך אחת מלבד קשר עמוק לתורה ולקב”ה, שהם עמודי התווך ביישוב”.

חבר מביא חבר

“הגענו בעקבות חברים טובים שסיפרו על הקסם של נריה, ובאמת הרגשנו שזו לא סתם גבעה עם בית. ערכנו סיבוב התרשמות, אביטל הגיעה לגינת השעשועים וראתה שכל ההורים מדברים ביניהם ועם הילדים ולא ‘תקועים’ בטלפונים”, מספר יונתן. “בתפילת המנחה שבה השתתפתי ביישוב קיבלתי תחושה שאנשים באמת רוצים לבוא להתפלל. ככה, בלי להשתתף בשבת אירוח, החלטנו שזה המקום בשבילנו, ולפני שנה וחצי עברנו. בדיעבד הבנו שהחברים שהכירו לנו את נריה הגיעו גם הם בעקבות חברים אחרים, שגם הם הגיעו בעקבות חברים. אנחנו צוחקים ואומרים שכולם הגיעו לכאן בעקבות אדם אחד”.

תפילת ילדים

חבר של יונתן ייסד “תפילת ילדים” בשבתות, במבנה הרב תכליתי. עם התרחבות השכונה וריבוי הילדים, הצטרף אליו יונתן לקיום תפילת הילדים. כיום התפילה הפכה לשם דבר ומשתתפים בה כ־50 ילדים בגן ובכיתה א’. “חבר שלי שאל: ‘אתה מחזיק אותם 45 דקות?’, אבל האמת היא שאני לא מחזיק אותם, הם רוצים לבוא ונהנים – ולא רק בגלל הממתק. אחרי התפילה אנחנו לומדים משניות או תהילים ואחר כך לומדים פרשת שבוע והלכה. הילדים מבסוטים ואני נהנה”, מספר יונתן.

חיי חברה תוססים

“יש ערבי גיבוש לגברים וערבי גיבוש לנשים, יש רכזת קהילה מדהימה ואנשים שממש משקיעים מזמנם, ממרצם ומממונם כדי ליצור אווירה חברתית טובה. היישוב גדל וכבר לא מכירים את כולם, אז בערבי הגיבוש נוצרים קשרים עם אנשים שלא היינו פוגשים בסיטואציה אחרת. הרבה דברים קורים כאן וכל אחד יכול למצוא תת־קבוצה שבה יקבל מעטפת ויוכל לתרום”.

נריון

“העיתון של היישוב יוצא מדי שבוע עם מידע על תפילות והודעות שונות. בדבר המזכירות משתפים את הציבור בנעשה ובהתלבטויות שצפות על פני השטח, ויש תחושה של שקיפות. כשעלו נושאים שהתושבים רצו לדון בהם, המזכירות קיימה ערב דיון ושיתוף. יש כאן אנשים דעתניים, אבל הערב הזה נתן תחושה של הקשבה ורצון למצוא פתרונות”.

ימי מלחמה

יונתן מגויס לכיתת הכוננות של נריה מתחילת המלחמה, ורק לאחרונה החל לשלב עבודה במדרשה במקביל. “יש ביישוב תחושת ביטחון חזקה כי השקיעו במערכת מצלמות מטורפת, מכ”מים והמון אנשים מקצועיים שעוסקים באבטחה”. את הפסח הקרוב תחגוג משפחת הירשהורן לראשונה בביתה, מאחר שיונתן מחויב לכיתת הכוננות. ״יש עמדות שצריך לאייש 24 שעות ביממה, אז חילקנו את המשמרת כך שכל אחד ישמור במשך שעה ויוכל להשתתף בליל הסדר”, הוא מסביר. אביטל מוסיפה שגיוסו של יונתן להגנת הבית והקהילה מחזק את תחושת השייכות שלהם ליישוב, את הקשר לקהילה ואת הרצון לבנות בנריה את ביתם.

מקום להתפלל בו

בית הכנסת המרכזי שוכן בראש הגבעה, ובנוסף קיימים מניינים במבנה הרב תכליתי בשכונה הצעירה ומניין ברב תכליתי הספרדי. בשבתות פועלים גם מניינים תימניים בנוסח שאמי ובלדי, ומניין מרוקאי. “כשהמניין המרוקאי עשה הילולה לבאבא סאלי וכשהאמריקאים ערכו ערב לזכרו של הרב קרליבך, הזמינו את כולם להשתתף. חוץ מזה מתקיימים הרבה שיעורי תורה לגברים, לנשים, לנוער ולילדים, ויש מדרשה לנשים שפועלת יום בשבוע”. 

מקום לבלות בו

“הנוף בנריה מהפנט, מלא ואדיות וגאיות. אנחנו אוהבים לטייל עם הילדים במעיינות שבסביבה או לבקר בפארק ענבה במודיעין, מרחק של כ־25 דקות נסיעה. מי שמחפש מסעדות ובתי קפה יכול למצוא אותם במודיעין או בצומת שילת, מרחק 20 דקות נסיעה, וגם ירושלים נמצאת במרחק של 50 דקות, לא כולל פקקים”. 

קופה ראשית

“ביישוב יש מכולת שהמלאי מתחדש בה באופן תדיר, וכאיש כיתת הכוננות שעומד הרבה בשער אני רואה כמעט כל יום רכב משלוחים”, מחייך יונתן. “יש כאלה שעורכים קניות בקריית ספר, מרחק 10 דקות נסיעה, או בצומת שילת, שם יש הכול מהכול”, מוסיפה אביטל. 

מערכת החינוך

בנריה קיימים מעון וכמה גנים וכן בית ספר יסודי לבנות, ובטלמון הסמוכה יש בית ספר יסודי לבנים. בנריה יש גם אולפנה לבנות ותלמוד תורה לבנים עד כיתה ח’. בני הנוער ממשיכים ללמוד בישיבה בחשמונאים, במודיעין או בפנימיות השונות לבחירתם. “גם מערכת החינוך הלא פורמלית ביישוב שמה את הילדים ואת הנוער במרכז. הכול סובב סביב הסניף של תנועת הנוער ‘אריאל’ ותנועת ‘עוז’ לילדים, וכל הזמן חושבים כיצד לקדם אותם ולתת להם תחושה שהם חלק מהיישוב”. 

הכרת תודה

“לפני כמה שבועות נערך ערב הוקרה לנוער על תרומתם בזמן המלחמה. הם עזרו בכל התחומים, ניקו, עשו בייביסיטר אצל משפחות המגויסים והכינו ארוחות. לפני כשבוע נערך ערב הוקרה גם לנשות מגויסי כיתת הכוננות ביישוב, במטרה לחזק את המורל”, מספרת אביטל. “הערב כלל דברי חיזוק של הרבש”ץ ומג”ד הגזרה, ארוחה מפנקת ויצירה בקרמיקה. קיבלנו מכתב תודה מבני הזוג ושי מושקע, וזה היה מרגש ומעצים”. 

ציפייה

יונתן ואביטל קנו בית דו משפחתי בפרויקט שלב ב’ ביישוב, בניהולה של חברת “הרי זהב”. הבית יהיה מוכן בעוד כשנתיים, ולפי התכנון יפנו הסלון, המטבח ופינת האוכל אל הנוף עוצר הנשימה של נריה. “כל הפרויקט הוא של בתים בני קומה אחת או מדורגים, כך שכולם יזכו ליהנות מהנוף. יונתן כבר מצפה לשבת וללמוד עם הילדים בסלון”. 

לדבריהם הפרויקט מאפשר גיוון בסוגי הדירות ומענה למגוון צרכים. “אין דבר חזק יותר עבור ילד מאשר לראות את ההורים שלו חיים חיי שליחות, מארחים ונותנים מעצמם. גם פינה אישית לכל אחד היא מבחינתנו ערך עליון, ואנחנו כבר מחכים לבית משלנו, עם גינה וחדר לכל ילד”.