מהפכה בבקעה

פורסם בעיתון "בשבע"

הנתונים לא משקרים: בקעת הירדן נמצאת בצמיחה אדירה בשנים האחרונות. בשנת 2018 התגוררו במועצה האזורית כ־5530 תושבים, וכיום, בשנת 2023, ישנם כבר 7725 תושבים, צמיחה אדירה בשיעור של 39.7 אחוזים. 2195 תושבים חדשים נוספו לבקעת הירדן.

לבקעת הירדן יש כרגע אופק חיובי: פרט לעובדה שנושא הסדרת הבקעה בקונצנזוס הלאומי, הבנייה מתפתחת, בנים חוזרים למשקי ההורים במושבים הוותיקים ויש הגירה חיובית לאזור. מוסדות חינוך צומחים עם האוכלוסייה, וגם מקומה של התיירות לא נפקד מהצמיחה הכללית.

הצמיחה בבקעה כוללת גם התפתחות תשתיתית. "צירי הגישה הולכים ומשתפרים, המדינה משקיעה, ובקעת הירדן הולכת ומתקרבת מאוד. יותר מכך, אחד מהשינויים החשובים שקורים הוא ההתפתחות של היישוב מעלה אפרים. המדינה יצאה לשיווק של מאות יחידות דיור במקום, אחרי עשרות שנים שבהן מעלה אפרים הייתה בקיפאון. הגידול במסת התושבים הוא נקודת עוגן עיקרית, משום שאז מטבע הדברים כל היישובים מסביב נהיים אטרקטיביים עוד יותר, כי יש הרבה שירותים במקום מסוים. לא מדובר על מודל חדש, כך בדיוק קרה בחריש לפני עשור. אז לא היו מספיק חנויות בעיר, והיום הכול שוקק חיים, והביקוש לדירות הולך ועולה. מי שהסתובב אז בחריש ראה חנויות נטושות, היום הכול מאוכלס ומלא. כך עובד שוק הנדל"ן".

כשורמשטיין מדבר על שוק הנדל"ן, הוא יודע היטב על מה הוא מדבר. רק בימים אלו נמצאת חברת הרי זהב בבנייה של קרוב לאלף יחידות דיור בשלל פרויקטים, שלושה מהם בבנייה בבקעת הירדן ועוד שלושה מתוכננים. לדבריו, בשנים האחרונות נחשף שוק הנדל"ן הישראלי ליהודה ושומרון בהדרגה. "ביישובי קצה כמו נגוהות יש פרויקטים טובים ואטרקטיביים עם קהילות טובות וגדולות לצד פיתוח המסחר, התעשייה והתיירות בכל מקום אפשרי".

בקעת הירדן, לדבריו, היא הטרנד הבא. "מה שיש בבקעה היום הוא כלום לעומת מה שצפוי להיות שם. היזמים בתחומי המסחר ושירותי הרפואה כבר דופקים בדלת. בעוד חמש שנים יהיה שיפור ניכר בכלל השירותים בבקעת הירדן בכמות ובאיכות, אין שאלה בכך". באופן מפתיע, דווקא מגפת הקורונה היא שתרמה מאוד לבקעת הירדן. "מאז מגפת הקורונה נושא העבודה מרחוק התחזק בעולם בכלל ובשוק הישראל בפרט. בעוד ועוד תחומים כמו הייטק, אדריכלות ושלל מקצועות חופשיים נוספים ניתן לעבוד במקביל למגורים בגולן או בערבה. לא משנה אילו קצוות של הארץ, בטח כשמדובר בבקעת הירדן שיחסית קרובה. תופעה זו למעשה מביאה קהל איכותי לבקעת הירדן", מסביר ורמשטיין, והוא מציין לכך גורם נוסף, ויש שיאמרו עיקרי – מימוש חלומות. "אנחנו נמצאים אומנם באדי הדלק האחרונים של הקורונה, אך היא ללא ספק הותירה מגמה של לרצות יותר, להעז יותר לממש חלומות ולעשות שינויים בחיים".

ורמשטיין מדגיש לסיום כי אין מדובר בחלומות באספמיה, אלא בתוכניות ברורות וחדות מבחינת המדינה והרשויות. "מי שפוקח את העיניים רואה שבשנים הקרובות מדינת ישראל עומדת להשקיע סכומי כסף גבוהים ברמה הלאומית בבקעת הירדן, ויותר מכך, מדובר באזור שכמעט מבודל מיהודה ושומרון בנושא הלגיטימיות, יש סביבו קונצנזוס חסר תקדים. לכן ברור שמשאבי מדינה, תשתיות, חינוך, רפואה ומסחר רק ילכו ויצמחו".

אולי היישובים לא רוצים לגדול כל כך?

"גם אני חשבתי שייתכן שהם לא רוצים לגדול וטוב להם להישאר קטנים, אך כשהתחלתי להיכנס ליישובים גיליתי שהם חפצי חיים וממש פותחים את השערים. יישובי הבקעה פתוחים לקליטה

ורוצים קליטה, הם ממש שותפים, וכולם רתומים לעשייה". אחת הסיבות לכך היא אידאולוגיה של יישוב הארץ. "היישובים רוצים לגדול מטעמים ציוניים. מי שרוצה אווירה של אידאולוגיה פשוטה בבקעה יכול למצוא אותה ביישובים כמו יפית וחמרה, כמובן לצד יישובים שבהם אנשים באים נטו בשביל איכות חיים. זה טוב וזה טוב, כל אחד ואחד לפי דרכו ואורח חייו בבחירת המקום". 

מי שמצטרף לדבריו הוא ראש מועצת בקעת הירדן דוד אלחייני. "הבקעה צומחת ומתפתחת בקצב אדיר. מאות משפחות בוחרות להגיע לחבל ארץ זה ולבנות את ביתן", מספר אלחייני. בין קהילות צומחות ומתפתחות, מוסדות לימוד נהדרים, תרבות וטבע מגיעים לבנות את בית החלומות במחירים שפויים גם בנים חוזרים וגם משפחות צעירות. מזמין אתכם להגיע לטייל ולהתאהב בבקעת הירדן". 

השיח על יישובי הבקעה גרם לנו לצאת לפגוש תושבים. קודם נפגשנו עם משפחת שאולי. המשפחה עברה ליפית ביוני האחרון, זוג עם שלוש ילדות קטנות. "הגענו מראשון לציון, ממרכז העיר. רצינו לברוח מהציוויליזציה הקשה. רצינו שקט, שלווה, חיים נוחים, לגדל ילדים באזור כפרי. המרחבים דיברו אלינו, והדממה המדברית הקסימה אותנו", מספרת נופר שאולי. "בעקבות המעבר שנינו שינינו עבודות. בעלי עובד בירושלים כסמנכ"ל תפעול בבית הנשיא, ואני הרבש"צית של המושב, אחראית על הביטחון השוטף, ואני גם סטודנטית שלומדת מהבית".

ההיכרות הראשונית של בני הזוג עם הבקעה הייתה דרך חברים משותפים. "מי שהביא אותנו לראשונה לבקעה הם זוג חברים שלנו מימי הצבא. בכל פעם שהייתי מגיעה לבקר אותם בבקעה, הייתי יושבת על הדשא, חושבת על המקום ואומרת לעצמי: ככה אני רוצה לחיות, באוויר וברוגע, זה משהו שהתבשל אצלנו במשך ארבע שנים", מתארת שאולי. "הייתי אשת קבע, וגרנו בתחילה במצפה רמון בגלל בה"ד 1, ובהמשך גרנו בצפון, אבל מבין כל המקומות בבקעה הרגשתי הכי רגועה ושלווה, בין ההרים. הפוטנציאל גדול כל כך, וצריך פשוט את האנשים הנכונים כדי לממש אותו". בשלב מסוים, אחרי שנים של לבטים החליטה שאולי כי היא מקבלת החלטה ומחפשת דירה בבקעה. "מצאנו דירה במושב יפית, ומאז אנחנו פורחים ונהנים. אנחנו גרים כאן סך הכול שמונה חודשים ומאושרים מכל רגע. אוהבים מאוד את הצניעות שבה הילדים גדלים בגנים ואת הדרך שמחנכים אותם בה כבר מהגן. הכול בטבע, בחוץ, בחקלאות, זו הדרך, והיא קסמה לי מאוד". 

מאז שמשפחת שאולי הגיעה ליפית, היא לא מפסיקה לקבל אהבה מהסובבים אותה. "אחד הדברים הכי יפים פה הוא שאנשים אוהבים מאוד לקבל אנשים חדשים, והם עושים זאת בדרך מהממת, לרבות ערבים משותפים. לא היה ערב פנוי אחד שלא היינו אצל משפחה אחרת. בכל ימי שישי ושבת משפחה אירחה אותנו, או שאנחנו אירחנו. באופן כללי, בשנה הראשונה יש

משפחה מאמצת שלוקחת אותך תחת חסותה, והמשפחה שלנו עשתה את זה בצורה מדהימה כל כך. כדי לגור כאן צריך להיות אדם חברותי וקהילתי מאוד, זה העניין של בקעת הירדן. יולדת למשל מקבלת ארוחות צהריים לה ולילדים במשך שבועיים שלמים".

משפחת שאולי לא לבד. גם אורן (30) ועדיאל (28) כהן הם תושבים טריים יחסית במושב נעמ"ה בבקעת הירדן. בני הזוג גרו במשך ארבע שנים באזור מגילות, ועזבו למודיעין כי רצו חינוך איכותי. "הגענו לשם, ולאחר חודש התגעגענו לאזור הזה, למרחבים, לאנשים, לנוף. גילינו שכאן החינוך הכי איכותי ומשפחתי", קובעת עדיאל. "הבקעה היא לגמרי בית, האנשים כאן מיוחדים, אפשר לקנות כאן בית עם גינה ולא צריך להשתעבד לחיים היקרים במרכז. בנעמ"ה לא חסר לנו כלום".

כשעדיאל אומרת שלא חסר להם כלום, היא מתכוונת לכך כפשוטו. "יש כאן בית קפה, ג'ימבורי, ספרייה, יש מכולת במושבים קרובים, ספר ואפילו ספרית כלבים. אורן שוטר, והוא פשוט עבר לתפקיד קרוב, ואני גננת לגיל הרך במושב". אך כאמור, גולת הכותרת היא תחום החינוך. "החלטנו לעשות שינוי ולעבור למודיעין, העיר הגדולה והמצוינת לחינוך, ובתוך חודשיים מאז שהגענו לשם עם שני ילדים קטנים, הבנו שהחינוך שאנו מחפשים הוא החינוך הקיבוצי, ולא כפי שיש בעיר. כך התחלנו לחפש, קראנו על הבקעה, ומושב נעמ"ה התאים מאוד למה שאנחנו מחפשים. יישוב קטן ומשפחתי מאוד, והחלטנו לבנות בו את ביתנו. עוד לא עברה שנה מאז שבאנו לכאן, אבל אנחנו לגמרי מוקסמים".

מוקסמים גם כשחם מאוד?

"אנחנו אוהבים מאוד את היבש והחם. החורף פה תענוג, ובקיץ הילדים בבריכה, הם רגילים ואוהבים את זה. בכלל, כל היום הילדים בחוץ עם חברים, כולם מכירים את כולם, אין דבר כזה לקום בבוקר ולא לראות את כולם עם חיוך במקומות כמו מפגש הבקעה".

עדיאל מסכמת במשפט: "הבקעה היא מקום של אנשים שמחים שמכירים זה את זה. חמים ומשפחתי כאן מאוד".