הציבור האמוני לא נטש את ערכיו, אך בשנים האחרונות הוסיף ערך חדש לעגלה המלאה: איכות חיים. אלו פתרונות הדיור הפופולריים ביותר למשפחות תורניות, שמחפשות קהילה עוטפת שלא חונקת ובית קרקע עם גינה במרחק סביר מהעיר הגדולה
מגמות חדשות במגזר התורני הלאומי: יותר ויותר משפחות תורניות במגזר עוברות ליישוב קהילתי ותומך עם מעטפת מלאה, קרבה למרכז הארץ ודירות נאות, אך לצד הכול אפשרות למרחב פרטי.
תופעה זו של מעבר מסיבי ממרכז הארץ ליישובים דוגמת נריה וטל מנשה ניכרת כבר כמה שנים, אך כעת המגמה מראה התחזקות של ממש. הקרבה הריאלית למקומות העבודה בשעות הבוקר וגישה לכבישים מהירים, ובפרט הקרבה לכביש 6, מביאות עימן נופך נוסף.
הדירות שבהן מתגוררות המשפחות הן רחבות ידיים, ובהן שוכנים אנשים יראי שמיים ועובדי ה' אשר משלבים תורה ועבודה. גם יוקר המחייה בערים, עודף הפתיחות והזדקנות בשכונות רבות מובילים את כל הנחלים אל יעד אחד.
אי שם בראשית שנות התשעים הופיעו ניצני המעבר מהעיר ליישוב. הרב מיכאל הרשקוביץ (80), ר"מ במרכז הרב ומגדולי תלמידי הרב צבי יהודה קוק, תושב ירושלים דאז, חבר לקבוצת תלמידים ממרכז הרב ויחד תקעו יתד ביישוב נריה בראשית שנות התשעים, והשאר כאמור היסטוריה. לרגל פרישת הרב מיכאל הרשקוביץ מרבנות היישוב נריה, שיחזרו לאחרונה התושבים את הימים ההם.
כך למשל, הרב צוקי שנדורפי סיפר על כישרון של הרב הרשקוביץ: "בכל התקופה הראשונה שלנו ביישוב הייתה פה דרך עפר בלבד. הרכב היחיד שהיה אפשר לצאת איתו היה הטרנזיט היישובי. בחורף, מרוב קור, הוא לא היה מניע, אז הרב מיכאל היה מחמם אותו בשמיכה, מצפה אותו בניילונים, כדי שבבוקר יהיה אפשר להניע אותו".
מאז ימי הדובון והטרנזיט עברו שנים רבות, וכיום היישוב הוא מהפורחים והבולטים בהתיישבות, ובו דירות נאות ומרחב תורני מאפשר. תהילה כספי, תושבת היישוב נריה זה כ־7 שנים, הגיעה למקום מקהילת ישיבת מעלה אליהו בתל אביב. האווירה התורנית והשמחה ברחוב במהלך שבת אצל גיסתה משכה אותה למקום, לצד שלל מוסדות החינוך ביישוב.
"העיר לא בשבילי, אף שהייתה לנו קהילה מדהימה וטובה מאוד. בשבת, כשביקרנו פה אצל גיסתי, לא הפסיקו לשאול אם אנחנו חדשים פה ומאיפה הגענו. החלטנו לקנות פה בית, ואנחנו שמחים על כך מאוד. מרגישים שאנחנו מוסיפים טוב ביישוב. בעלי חבר בכיתת הכוננות ובמזכירות, ואני מעורבת מאוד בקהילה ובקליטת פנים. אנחנו משקיעים הרבה מאוד בעזרה לאנשים בכל מהלכי החיים".
בכל אירוע שבו המשפחה הייתה צריכה מעטפת, היישוב נריה היה שם בשבילה. "עברנו אירוע משפחתי לא פשוט של לידה שקטה, והייתה לנו מעטפת מלאה, אנשים לא הפסיקו לתמוך מהמעגלים הקרובים והרחוקים יותר. תמיכה מטורפת, כמעט לא היה יום שלא קיבלתי בו טלפונים והודעות מאנשים, ארוחות בוקר, הרבה אנשים טובים יש פה".
לצד המעטפת, מרגישה כספי, יש לה פרטיות משלה. "האמירה הכללית והציבורית פה, וזה בעיניי מה שמיוחד, שאין פה כפייה, ובפרט משום שהיישוב גדול יחסית. כל אחד מרגיש בנוח להיות איפה שהוא נמצא, ואף אחד לא יגיד לו משהו אם הוא לא מגיע לשיעורים או לתפילות, אף אחד לא נכנס לשני לפרטיות, יש פה מרחב".
מיטב הרבנים באו לחזק
כאמור אחד המאפיינים הבולטים ביישוב נריה הוא היותו יישוב תורני. "משפחה שרוצה לחנך את הילדים שלה בדרך תורנית, היישוב נריה הוא הכתובת. יש פה שמונה גנים, תלמוד תורה עם קרוב ל־700 תלמידים, בית ספר יסודי לבנות שנפתח בשנים האחרונות, שני סניפי ענק של תנועת אריאל עם כ־300 חניכים בכל סניף, אולפנה לבנות, ובנוסף לכול עתידה לקום גם ישיבה תיכונית בשנה הבאה", מספרת מיכל גוטמן, מנהלת תחום הנוער ורכזת התרבות ביישוב נריה.
גוטמן מספרת על החסד הרב שהיישוב עושה מפרוץ המלחמה. "איך שהתחילה המלחמה כל הנוער שלנו התנדב. ביום הראשון, 8 באוקטובר, הוקם פה מערך התנדבויות של נוער לטובת משפחות המגויסים, כולל נשים שחזרו להוריהן כי הבעל נכנס לעזה. מערך ההתנדבויות כלל פירוק סוכות וחסד בלתי פוסק למשפחות, דבר מבורך שבעקבותיו נערך ערב הוקרה למאות בני הנוער".
לצד העשייה הגשמית, פעל היישוב כל העת לחזק את הצד התורני. "הבאנו את מיטב הרבנים לחיזוק, בהם הרב שמואל אליהו, הרב יגאל קמינצקי והרב שלמה יוסף וייצן. נוסף על כך התקיימו ערבי חיזוק לנשים עם הרבנית דינה ראפ ודינדין אביב, ערב נוסף עם הרבנית ימימה מזרחי ורוחמה בן יוסף, הפרשות חלה משותפות והתוועדויות משותפות לבני הישיבות". היישוב נריה ספג גם מכות קשות, שלושה מבני היישוב נפלו בקרבות: בועז מנשה יוגב, אוריה מש ונריה נגארי הי"ד. "בעקבות הנפילות נפתח פה תלמוד תורה אחרי הצהריים, ובכך ישנה תוספת של תורה לזכרם. שמו של תלמוד התורה הוא 'נריה בעוז לזכר נריה ובועז".
רעות נחום, משווקת הפרויקט של הרי זהב ביישוב נריה ועובדת סוציאלית במקצועה מתארת את גדילת היישוב נריה ורואה בה חלק מההתפתחויות בציבור התורני־לאומי: "ביישובים קטנים, בשביל מכולת או בית ספר אתה צריך לצאת החוצה. בנריה יש הכול. אגב, כבר לפני 15 שנה, כשהגעתי לכאן, גולת הכותרת הייתה מובהקות היישוב כתורני ותלמוד תורה חזק וטוב שנמצא בו.
אישית מה שהכי מרגש אותי הם האנשים זהב שיש כאן, כולם רשת חברתית קטנה אבל לא צפופה, אף אחד לא נותן לך דין וחשבון, ולצד זאת יש לך מענים קהילתיים רחבים מאוד, אף אחד לא חודר לך לנשמה. מי שרוצה מוזמן, ומי שלא רוצה, הכול בסדר. אחת החוויות שלי מהעבר זה השאלות איפה בעלך היה קודם ולמה ההוא טס לחו"ל. זה לא עניינכם. לצד זאת, יש כאן המון קבוצות של צעירים, קבוצות לבני 50 פלוס ועוד, הכול בהתאם לצרכים שלך.
יישוב תורני עם מענה כולל. לפעמים יש יישובים שהם חזקים והמענים הקהילתיים בהם חזקים, אך יש בהם דרישה לקחת חלק דומיננטי, עד רמת חנק. כאן בנריה יש משהו בריא, ישנן כל הוועדות, בתי מדרש ובתי כנסת, פעילויות תרבות וכל מה שצריך, אך לא צריך לעשות חשבון לאף אחד.
"כשאנשים מתקשרים ושואלים אותי: מה זה אומר תורני? אני מביאה להם ציטוט אחד שמספר הכול על רגל אחת: אם מתאים לכם להגיע להרצאה, מצד ימין גברים ומצד שמאל נשים, ברוכים הבאים, ואם לא בא לכם בטוב: רוב היישובים הם טובים עם אנשים טובים ויהיו בלי זה, בכבוד. כאן זה האנשים, מוסדות החינוך והמשפחות שמגיעות, כי זה מה שהם מחפשים. לא לחוץ לנו כאן, אבל זו דרך החיים של מי שרוצה להגיע לנריה", מגדירה נחום.
מקבוצת אברכים חלוצית למעצמה
מי שמצטרף לדברים הוא ראש מועצת בנימין ישראל גנץ. "בשנים האחרונות אנחנו זוכים לראות בפיתוח היישוב נריה, לב פועם בתוך גוש טלמונים המרהיב. אנחנו עמלים רבות לרתום את המדינה לפתח תשתיות ובעיקר מערך כבישים שיחבר את האזור באופן ישיר לכביש 443. זה צפוי להזניק את המרחב הזה, ועל זה אנחנו עובדים קשה ובעזרת ה' מצליחים".
ליאל צור, יושב ראש מזכירות היישוב נריה, מברך את גנץ על דבריו ומוסיף: "הקהילה בנריה היא קהילה פורחת ומשגשגת שב־30 השנים האחרונות הפכה מקבוצת אברכים חלוצית, למעצמה של יותר מ־400 משפחות, והיא מתוכננת כמעט להכפיל את עצמה בעשור הקרוב.
אנחנו גאים להיות יישוב תורני שנותן מקום לכל כך הרבה קהילות, עדות וזרמים, כדי שכל אחד יוכל לצמוח בדרך שמתאימה לו, ועם זאת להישאר עם שדרה קהילתית איתנה שמתאגדת יחד כשצריך. כל זה כשמוסדות החינוך, השירותים לתושב, התעשייה והמסחר גדלים משנה לשנה ומעשירים את איכות החיים של כולנו".
נריה כאמור לא לבד, גם בטל מנשה בצפון השומרון השיח הוא דומה. כך אומר שגאו מקונן (53), מחנך בבית ספר בפרדס חנה, נשוי לגאולה ואב ל־5 ילדים: "מדובר על יישוב שאני מרוצה ממנו מרמת הלימוד ומעושר המקצועות, מאנשי חינוך ועד הייטק".
פרט נוסף שמדגיש מקונן הוא הנופים המדהימים שנשקפים מהמקום. "אדם הוא נוף מולדתו, הנוף שלנו הוא מדהים ואפשר לתצפת על החרמון. במזג אוויר טוב אני רואה מהמטבח שלי נוף מושלג לנגד עיניי", מספר מקונן בהתרגשות.
מקונן מחייך כשהוא מדבר על הנוף, וזה חשוב לו, אך אחד מהמאפיינים הבולטים שמשכו אותו היה החיים התורניים של היישוב. "יש מגוון שיעורים – החל משיעורים לנשים בשבתות, קבוצות דף יומי, והמשך בשיעורים קבועים לילדים מכיתה א' עד ו' שנמסרים על ידי תושבי היישוב. בשיעורים הללו כל אחד מוצא את מקומו, ויש בהם גם ממד רוחני נוסף, אחד השיעורים הקבועים הוא לזכרו של אלון מאור ז"ל, תושב היישוב שנפטר לפני כמה שנים.
"התורניות באה לידי ביטוי ביחס לכלל, לאחרים. כך למשל אשתי היא סייעת בגן ילדים, והייתה לפני שנה במקום אחר. מדובר באותם גילים, אבל הילדים כאן ביישוב הם נהדרים, משום שרוח התורה משרה התנהגות נכונה. ישנה קבוצה נערים שמנקה את שבילי היישוב, זה לא בא משום מקום. לימוד התורה, הערכיות וחשיבות הכלל השפיעו על כך בפועל. לצד זאת, קודם למגוריי פה גרתי ביישובים אחרים, ועל היישוב שלנו בהחלט ניתן לומר שמצד אחד יש פרטיות ומצד שני ישנו הכלל, זה מורגש מאוד. אדם שומר על הפרטיות ומרגיש הרבה יותר נוח, ומצד שני ישנה הקִרבה לקהילה ולאנשים, כגבאי בית הכנסת אני ממש חש בכך".
מענה לזוגות צעירים
מקונן למד בצעירותו בתיכון ימין אורד בחוף הכרמל ואחר כך בישיבת הר עציון. הוא בוגר שירות צבאי בחטיבת גבעתי, ובימים אלו, כשהוא משוחרר ממילואים עקב גילו, הוא בעיקר מתפלל על ילדיו שלוחמים בעזה. "המרחב החינוכי נותן מענה הן לזוגות צעירים שצריכים גנים ובתי ספר בקרבת מקום ושאר פעילויות אחר הצהריים, והן לזוגות מעט יותר מבוגרים אשר הילדים שלהם יוצאים למכינות וישיבות, ורבים מהם בוחרים בשירות הקרבי. שלושה ילדים שלי הם משרתי מילואים, אחד היה בעזה ושני ילדים עדיין בעזה. בהתחלה היה קשה, אך מתחילים להתרגל, הם מרגיעים אותנו יותר ממה שאנחנו מנסים לעודד אותם".
אתגרי המלחמה צפו כמעט בכל מקום ציוני־דתי. מקומות יישוב אלו נושאים על שכמם את העול, בפרט היישובים התורניים, שם היו שיעורי גיוס גבוהים במיוחד, אחד מהם הוא כאמור היישוב נריה שבחבל בנימין. "בעלי היה שלושה חודשים בעזה, והנוער פה לא הפסיק לתת ולעשות", מספרת תהילה כספי, תושבת היישוב נריה.
"רק זרקתי שאני צריכה עזרה, וישר המקרר שלי נראה כמו אחרי משלוחי מנות. במשך שלושה חודשים האוכל והעזרה בכל מה שנצרך לא הפסיקו להגיע. אגב, גם אחרי שבעלי יצא מעזה, המשיכו הפינוקים, מכאלו שתכננו ולא קרה בסוף, או כאלו שפשוט רצו להמשיך לפנק כי מגיע לנו. אני לא יוצאת דופן ביישוב, כך היה אצל יותר ממאה משפחות שהיו מגויסות, וחלקן עדיין מגויסות. הנוער עזר בלי סוף ונתנו לנו הרגשה שיש על מי להישען. בכל יום שישי שלחו לנשות המילואים שאלון שבודק מה איתנו, כדי לוודא שכולן מסודרות עם אוכל לשבת או אם צריך להזמין ארוחות, אף אחת לא נשארה לבד".
גם ביישוב טל מנשה שבצפון השומרון הכתה המלחמה. "הקהילה עטפה את המשפחה, כולנו משפחה אחת, אחד הדברים המופלאים בטל מנשה הוא שכאישה יולדת, במשך שבוע התושבים מחזקים אותה ומכינים לה אוכל. זה מורגש מאוד, והקהילה נמדדת לא רק בעת אסון, קל וחומר כשיש אצלנו דברים קשים. אז מטבע הדברים יש הרבה יותר עטיפה", מספר שגאו מקונן. לדבריו, "לאחרונה הוקם מעיין לזכר הנופל, שיהיה נגיש לכל אחד, והתקיים ערב מרגש מאוד שחיבר את כולם לזכרו של תושב היישוב. יש כאן ברוך השם הרבה עשייה".
בחורף נראה כמו אירופה
היישוב טל מנשה הוא יישוב דתי־תורני השייך לגוש יישובי צפון השומרון: שקד, ריחן, חיננית, מבוא דותן וחרמש. בתקופה האחרונה, החלו תושבי היישוב בהכנות לקראת חגיגות ה־30 לייסודו, שיתקיימו בע"ה בקיץ הקרוב. החגיגות אינן רק על ההצלחות בעבר ובהווה בתחום החברתי וההתיישבותי – הקמת בית הספר היסודי הממלכתי־דתי האזורי 'טללי אורות', מערך התנדבות למתן שיעורים ופעילויות ביישובים הסמוכים ועוד – אלא גם על העתיד: בקרוב תחל חברת הרי זהב בבניית יחידות נוספות במסגרת שלב א', ויחל פיתוח שלב ב'.
בשנה וחצי האחרונות נקלטו בטל מנשה 12 משפחות חדשות, בעיקר צעירות. חלק מהתושבים החדשים ממשיכים לעבוד במקומות העבודה שהועסקו בהם, וחלקם נעזרים באנשי היישוב במציאת מקומות עבודה חדשים באזור. אחד היתרונות של היישוב הוא קרבתו לחריש ולכביש 6 ונגישותו לצירי תחבורה ראשיים ולתחנת הרכבת בבנימינה.
כמו כן, יש ביישוב רשת ענפה מאוד של בקשות והצעות טרמפים מדי שעה באמצעות הווטסאפ היישובי, כך שסטודנטית במכללת אריאל או תלמיד תיכון הלומד באזור המרכז יכולים להסתדר מדי יום, הלוך ושוב, בלי להזדקק לתחבורה ציבורית.
"חיפשתי יישוב קהילתי תורני, שניתן גם להשפיע בו ולהתחבר ליישובים שאינם דתיים. יש כאן מוסדות חינוך תורניים לכל הגילים, ממעון ועד סוף היסודי. אני פוגש כאן נוער מקסים, עם כוחות, עם אהבה ליישוב, עם מבט תורני על החיים ונכונות של הקהילה לקבל ולצמוח", מספר שלמה חזות, תושב היישוב, מנכ"ל ישיבת הבקעה, המשווק את הפרויקט של הרי זהב.
לדבריו, "נשביתי בקסמו של המרקם האנושי המיוחד – יש כאן סייעתא דשמיא שמנתבת את כל האנשים הפשוטים והצנועים מצד אחד ואנשי עשייה תורניים מצד שני. לאורך השנים קיבלנו המון תמיכה, עזרה וייעוץ מחברים רבים. אנו נהנים מאוד ממערך השיעורים של הרב ואחרים ביישוב, ומהחברה שאנו וילדינו נמצאים בתוכה".
מי שמצטרף לדברים הוא ראש מועצת שומרון יוסי דגן. "טל מנשה הוא יישוב שמתאפיין בקהילה מדהימה, אנשים טובים ומאירי פנים עם עולם תוכן שלם וערבות הדדית בקהילתיות – הרבה מעל הממוצע. אנשים חיוביים וטובים. היישוב משלב משפחות צעירות ויותר ותיקות, ומשמש מוקד קהילתי וחברתי לכל צפון השומרון. הקרבה שלו לכביש 6 היא יתרון אורבני ומוניציפלי מהשורה הראשונה, המיקום שלו הוא ציונות כפשוטו. טל מנשה הוא שילוב מושלם של ציונות סביב קהילה, חינוך ואיכות חיים".
אביהוא שטראוס, מזכיר היישוב, מודה לדגן על הברכות ומוסיף: "טל מנשה הוא יישוב שבחורף נראה כמו אירופה ובקיץ נראה כמו פנינה בכרמל, יישוב תורני שעדיין מצליח להיות מגוון. אוכלוסייה מדהימה עם מלא ועדות קהילתיות ועזרה הדדית מטורפת, המון נכונות להיות שותפים בכל העשייה, ואין בו טיפת רוע, אנשים מדהימים אחד אחד, יישוב שלא ראיתי כמותו. אף שאני לא תושב היישוב, זה המקום הכי יפה לגדול בו".
המגמות בציבור התורני־לאומי יכולות תמיד להשתנות, אך התפתחות קבועה במשך כל כך הרבה שנים ובפרט בשנים האחרונות, במיוחד נוכח נסיקת מחירי הדיור במרכז הארץ, מראה שהיישובים התורניים בהתיישבות דוגמת נריה וטל מנשה הם הכתובת שאליה הציבור הולך ורק ימשיך ללכת.
