פורסם במגזין נשים
עושות שכונה
שרית לוי אשכנזי l צילום: יוסי זליגר
הקהילה מאירת הפנים בנגוהות משכה את בני הזוג סרוסי להקים בה את ביתם. עכשיו הם מצפים לעבור לבית הקבע שבשכונה החדשה ולהמשיך לטפח עשייה ותרומה חברתית ביישוב
הנוף בראשית, הקהילה סוף
משפחת סרוסי
אביה (33), מנהל פרויקטים בחברת בנייה, קלידן באירועים ורכז נוער בנגוהות. כרגע משרת במילואים.
רחלי (32), מורה לחינוך מיוחד, מחנכת כיתה ו’ בבית הספר נועם בנות בבני־דקלים.
בני הזוג נשואים 11 שנים ולהם ארבעה ילדים: תאיר בת 10, הילה בת 8, זיו מרדכי בן 5.5, לשם חנה בת 2.5.
כתובת בווייז: נגוהות
מאיפה הגענו?
“שנינו ירושלמים במקור. אחרי החתונה גרנו במצפה יריחו, סמוך לישיבה שבה למד אביה. בהמשך עברנו למבוא חורון. כשהבנו שלא נוכל להתפתח שם מבחינת מגורים, התחלנו לחפש יישוב לקבוע בו את ביתנו”.
למה כאן?
“אחות של רחלי החליטה לעבור לנגוהות, ואחרי שראינו כמה יישובים באזור לכיש, הגענו לנגוהות ומייד התאהבנו”, מספר אביה ורחלי ממשיכה את דבריו: “היחס של האנשים היה מסביר פנים בצורה יוצאת דופן. יש כאן אוכלוסייה איכותית, תורנית וחמה. עברנו בכמה יישובים ולא נתקלנו ברמה כזו של אכפתיות וקבלה”. בנוסף, הם אומרים, היישוב קטן יחסית ומונה כ־100 משפחות. “קיימת אווירה משפחתית, כולם מכירים את כולם, אבל במקביל יש ספייס וניתנת לגיטימציה להראות את מי שאתה”.
דברים אהובים ביישוב
“קודם כול, הנוף הבראשיתי המיוחד. דבר חשוב נוסף הוא ‘תלמוד התורה של הרב עופר’ שהפך שם דבר ביישוב. ילדים באים אליו לשיעורי תורה באופן יומיומי וגם בשבתות ובחגים. לפני כמה חודשים הוא ‘תפס’ את הילדים עד מאוחר”, הם צוחקים. “גם האווירה המיוחדת במלחמה, השותפות והאכפתיות של הקהילה, הוכיחו שבחרנו נכון”.
הפתעה לטובה
“הגענו ללא ציפיות”, הם אומרים פה אחד, ורחלי מספרת שלא הגיעה להקים ביישוב את ביתה מתוך אידיאל. "לאט לאט המגורים כאן קיבלו נופך אידאליסטי, והופתעתי מכך שיישוב הארץ הפך עבורי ערך חשוב. היום אני גאה ושמחה לגור כאן, גם מבחינה ערכית, והמסר עובר לילדים”.
חיי חברה תוססים
בשנים האחרונות, הם מספרים, חלה תנופת קליטה ביישוב והגיעו הרבה משפחות צעירות. "רוב התושבים החדשים בטווח הגילים 35-25, והקהילה נשענת על החבורה הוותיקה שהקימה את היישוב ופתחה את הלב. הם אלו שחיבקו את כולם וגרמו ליישוב להיראות כפי שהוא כיום. כמעט ואין שבת שבה אנחנו לא מארחים או מתארחים”. הבילויים המשותפים, הם מעידים, מחזקים את הגיבוש ואת האווירה המיוחדת. “בימי שגרה יש הרבה אירועי תרבות והתארגנויות שונות. עכשיו רוב הגברים במילואים, אבל פעם בשבוע מתקיים ערב נשים שמאפשר התאווררות, בעיקר לנשות המגויסים”.
הירתמות בשעת מלחמה
מאחר שהיישוב מונה משפחות צעירות רבות, עם פרוץ המלחמה כאמור, רוב הגברים גויסו, ביניהם גם אביה. “זכינו בקהילה מדהימה ובכל שבת דואגים להזמין אותנו לארוחות, או שנשות המגויסים מקיימות ארוחות משותפות”, מספרת רחלי. “בתחילת המלחמה הייתה הירתמות מדהימה של הנוער, הבנים דאגו לפרק את הסוכות והבנות עזרו לאימהות הצעירות עם הילדים כשמערכת החינוך לא פעלה. גם עכשיו, משתדלים להמשיך ולעזור לנשות המגויסים”.
מקום להתפלל בו
“יש לנו בית כנסת אחד שנוסח התפילה בו נקבע על פי החזן. אבל אם בערב שבת, לדוגמה, עלה חזן שהתפלל בנוסח אשכנזי, אז בבוקר התפילה תהיה בנוסח ספרדי, כך שתמיד נשמר שוויון וכל אחד יכול להרגיש בנוח. חשוב לנו שכל הקהילה תתפלל יחד”, מסביר אביה ורחלי מוסיפה שבראש השנה וביום הכיפורים פותחים מניינים נוספים.
מקום לבלות בו
“העיר הכי קרובה אלינו היא קריית גת”, הם מחייכים. “יש שם כמה מסעדות טובות. אם רוצים בית קולנוע, באולינג וכדומה – אפשר לנסוע לבאר שבע, מרחק של כ־40 דקות נסיעה”. עם זאת, אביה מדגיש שרוב החבר’ה ביישוב מעדיפים בילויים בחיק הטבע. “יש בסביבה המון מקומות לטייל בהם כמו יער המלאכים, שמורות טבע ובורות מים. ובכל מקרה, כרגע הבילויים נעצרו”.
מערכת החינוך
ביישוב יש מעון וגנים מעולים, והילדים הבוגרים יותר נוסעים בהסעה לבית הספר היסודי בעתניאל. “מאחר שאני עובדת בבית הספר היסודי בבני־דקלים, הילדים שלנו לומדים בבני־דקלים, אבל אין לשם הסעה”, מסבירה רחלי. לאחר סיום בית הספר היסודי בני הנוער מתפזרים לבתי ספר רבים, חלקם עוברים לפנימיות.
קופה ראשית
“אנחנו עורכים קניות ‘גדולות’ בקריית גת, ויש אפשרות לעשות הזמנות מקוונות משתי רשתות מזון שעושות משלוחים ליישוב. כשבכל זאת חסר מוצר כלשהו, השכנים מלווים בחפץ לב”.
וואצאפ יישובי
״קבוצת הוואצאפ של נשות היישוב נקראת ‘מועצת האלופות’ ובשגרה מועברים בה מתכונים, מסירת חפצים וכמובן הודעות מסוג ‘מי ראה את הילד שלי?’. מאז תחילת המלחמה יש בקבוצה הרבה הזמנות לסעודות שבת. לגברים יש קבוצה משלהם בשם ‘גברברי נגוהות’, שעד היום החליפו בה המלצות לסוגי בשר שכדאי לקנות ל’מנגל’ ומידע על מניינים. היום יש בה בעיקר הודעות על טרמפים לבסיסים ובחזרה הביתה”.
ציפייה
בני הזוג מתגוררים כיום ביחידת דיור ביישוב, וממתינים בקוצר רוח לסיום בניית הבית שרכשו בפרויקט החדש בשכונה החדשה שמקימה חברת הנדל"ן "הרי זהב". “זה יהיה אירוע מכונן בישוב, משום שמדובר בכ־40 יחידות דיור שיאוכלסו בקיץ הקרוב, כך שתהיה נדידה של תושבים בתוך היישוב וכן הגעה של תושבים חדשים. מחצית מהקונים כבר גרים ביישוב ומחכים להיכנס לביתם החדש. כך יתפנו יחידות הדיור ויגיעו תושבים מחוץ ליישוב, כרגע פשוט אין מקום”. בני הזוג קנו בית דו־משפחתי עם גינה. “אנחנו כבר חולמים לשתול בה פרחים, להעמיד נדנדה ולהתרווח”.
קשר לנוער
אביה הוא רכז הנוער החדש של היישוב, ועד פרוץ המלחמה הספיק להיקשר וליצור אמון עם בני הנוער. “בתחום הבנייה יוצא לי לעסוק בעיקר בדברים טכניים, והמפגש עם הצעירים גורם לי להרגיש שאני תורם מעצמי ועושה משהו משמעותי מעבר לעבודה הסיזיפית היומיומית”. עם זאת, המלחמה קטעה את פעילותו ועד שישוב מהמילואים, התמנה לו מחליף זמני. “כשאני מגיע לחופשות, אני נפגש עם הנוער ומתמלא”.
החווה ביישוב
לפני כחמש שנים הקימו ביישוב בני הזוג חגי ואמונה ניסים חווה חקלאית, על אדמות המיועדות בטאבו לחקלאות. בחווה גידולים שונים ועדר כבשים, והנוער וילדי היישוב לוקחים חלק בתפעול החווה ותורמים מזמנם. "הנוער מתחבר לטבע ולאדמת ארץ ישראל באמצעות העבודה החקלאית. לפני כמה חודשים החווה הורחבה וניטע כרם גדול בגבעה הצפונית. כל התושבים לקחו חלק בפעילות והשתתפו בנטיעה ובקמפיין לתרומות. העשייה המשותפת מחברת את הקהילה, מחברת אותנו לאדמה ולמה שקורה סביבנו”.
